"The book of smashed fairies״

גיבורת הסיפור היא ילדה קטנה שאהבה פיות (לא כולן חמודות עם כנפיים מנצנצות)

 

היא ניסתה לספר לעולם שפיות קיימות ושהתנאי היחיד לקיום שלהם הוא אמונה.

 

במשך שנים האמונה בפיות דעכה ואיתה גם דעכה היכולת לראות אותן בעולם.

הילדה גדלה בסביבה רציונאלית שגרמה לה לחשוב שהיא שונה (למרות שהיתה מיוחדת).

היא קיבלה החלטה להוכיח את קיומן של הפיות בכל מחיר.

 

לילה אחד ניגשה אחת הפיות אל הילדה ולחשה באוזניה :״ תשמרי עלינו״

״שלא יפריעו לך לחלום.״

הילדה פקחה את עיניה ופתחה את הספר שהיה מונח על השידה לצד המיטה 

״יש לי רעיון״.

 

הפיה ירדה מהכתף ונחתה בקלות על הכרית

״אני מקשיבה״ היא אמרה תוך כדי שהיא מניחה שתי ידיים קטנטנות על מותניה.

 

״אני אשמור אתכן בספר שלי״ אמרה הילדה.

״ואוכיח לכולם שאתן קיימות,שזה לא דמיון מפותח.

זאת ראיה מפותחת של המציאות״

הפייה דילגה אל דפי הספר ולפני שהספיקה לומר משהו נוסף הילדה סגרה את דפי הספר ושקעה לשינה של חלומות קסומים.

 

כך יצא שבכל לילה היא הכניסה פייה נוספת אל הספר.

אחרי כמה שבועות כמו בכל לילה הילדה הקטנה חיכתה לביקור מאחת הפיות אבל אף אחת לא הגיעה וכך במשך שבוע נוסף.

לא נראה שום זכר לפיות.

בבוקר היא רצה לאמא שלה כשהספר בידיה ״רגע לפני שהפיות יעלמו מהעולם אני אראה לכולם את הספר״ היא מילמלה בעודה יורדת את המדרגות.

 

״אמא תראי אף פעם לא האמנת לי שיש פיות. הנה ההוכחה״.

הילדה פתחה את הספר ובכל אחד מהדפים היתה פייה קפואה בתנועה של התגוננות.

הפיות נטמעו בצורה מושלמת בספר.

 

האמא ליטפה את ראשה של הילדה ואמרה :״ זה יפה מאד. יכולת הציור שלך השתפרה פלאים. 

אני אוהבת את זה שציירת אותן בתנועה״.

הילדה היתה המומה מלדבר ניסתה בכל כוחה לקלף פייה מדפי הספר העבים.

 

היא חזרה עם הספר בבושת פנים אל החדר ופתחה אותו בעמוד הראשון.

״את יודעת משהו״ היא אמרה לפייה 

״אין לי צורך יותר להוכיח שאתן קיימות. אני מתנצלת״.

במשך שעות היא ישבה ובעדינות הוציאה את הפיות מהספר מנסה להחזיר אותן לצורתן המקורית.

 

הן ישבו סביב הילדה מנסות לאושש את הכנפיים מעוצמת המהלומה של הספר וסיפרו לילדה סיפורים על חלומות קסומים ממרחקים.

הן הבטיחו לבקר את הילדה בכל פעם שתחשוב עליהן ועפו לדרכן.

בבקר כשהילדה התעוררה היא פתחה את הספר וראתה עשרות דפים מלאים בצללים של פיות , זכרון לקיום שלהם בעולם שלה.

 

היא חיבקה את הספר בהבטחה:

״אני אשמור עלינו.

אף אחד לא יפריע לי לחלום״

​