׳שיתוף חושים׳

נאמר בכתובים על מעמד הר סיני ש״כל העם רואים את הקולות״

למשפט הזה יש לא מעט פרשנויות שהרי מדובר בטכנולוגיה חדשנית המאפשרת ראיה פיזית של קולות.

חיפשתי מחקרים שיסבירו לי מדעית את התופעה וגיליתי שגם בימינו יש אנשים שרואים קולות 
פשוטו כמשמעו.

התופעה נקראת סינסתזיה - ׳שיתוף-חושים׳.
מחקרים מצאו שבערך לאחד מכל 2000 איש יש ׳שיתוף-חושים׳.

מסתבר שיש רמות שונות של שיתוף-חושים, בחלקם קולות גורמים לראית צבעים.

למשל: צליל של פסנתר הוא כתום, צליל של גיטרה הוא אדום, וקול של בני אדם הוא ירוק וכו...

לכל אחד מאיתנו יש במח מרכזים שונים שאחראים לעבד את המידע שמגיע מכל אחד מהחושים.

יש מרכז שאחראי לעבד מידע קולי

מרכז שאחראי לעבד מרכז חזותי וריגשי.

וישנו גם מרכז אחד משותף שמעבד את כל החושים ביחד.

אצל רוב האנשים המידע במוח זורם בעיקר בכיוון אחד - ממרכזי המידע של החושים אל המרכז המשותף.

אצל האנשים בעלי ׳שיתוף-חושים׳ המידע זורם באופן מוגבר גם בכיוון השני - מהמרכז המשותף אל מרכזי החושים.

לכן כשהם שומעים קולות - המידע הקולי מגיע דרך המרכז המשותף גם למרכז המידע החזותי, וגורם להם לראות צבעים.

כמי שמחפשת רלוונטיות בכל תוכן ניסיתי לחשוב על הרלוונטיות של הטקסט הזה למציאות שאנחנו חיים בה

והגעתי למסקנה שכחלק מהחיפוש הבלתי פוסק שלנו להיות ״גירסה טובה יותר של עצמנו״ פיתחנו יכולות מנטאליות כדי שנצליח לנצל את הזמן שלנו כרצוי.

׳ראיית קולות׳ נעשית בעצם בכל פעם כשאנחנו מקשיבים ל׳קול׳ שמעלה בנו רגש .

בין אם זה בהרצאה מרגשת , שיר עצוב או מדיטציה בדמיון מודרך מיד ה׳קול׳ הופך לתמונה מנטאלית שמעוררת את הרגש.

בפשטות של הדבר ״הכלי״ המדהים הזה שסביר להניח שהיה קיים משחר הבריאה זמין לנו היום יותר מאי פעם.

לנו נשאר להשתמש ב״ראיה פרואקטיבית״ ולייצר לעצמנו ״תמונות חזון״ של רגעים אופטימליים בחיינו.

בין אם זה תוצאה רצויה או רגש רצוי

כדי לדמות ׳שיתוף חושים׳ הכלל היחיד הוא לדמיין סיטואציה,רגש או תוצאה שייטיבו גם עם אחרים.

מאחלת לכולנו להתחבר לרעיון,

ולו רק חלק מהזמן

שנצליח ״לראות את הקולות״.

טליה ברק