יצירת הסכם עם עצמי

רגע לפני ראש השנה התיישבתי לבדוק את ההסכם שבאתי איתו לעולם.
ההסכם הזה משקף את סך כל הצריבות הרגשיות שאספתי לאורך החיים שלי.
הוא נחתם בדיו בלתי נראית לעין רגילה ונפתח לדיון כל שנה באותו הזמן.

״אז על איזה סעיף תרצי לוותר בהסכם״? שאל השליח המכונף

 

״אני ״? 
ניסיתי להמנע מלפגוש את עיניו
״ אני אוותר על הפחד״

 

״לפי המסמך שיש בידי, פחד הוא חלק בלתי נפרד מההסכם שלך.
שירת אותך במשך 41 שנים.
למה לוותר עליו עכשיו?
מה ישמור עליך״?

כל כך מתאים לי ליפול על שליח מתחכם.
״יש משהו בדברך, תשאיר פחד אבל אני דורשת בתוקף שתוריד את המינון״.
אמרתי בנחרצות של ילדה בחנות צעצועים.

״בסדר, מאשר.
אז על מה תוותרי״?
הוא אמר תוך כדי שהוא מגרד כנף לבנה.

״אני אוותר על הבושה״ אמרתי בראש רכון.

״תלוי באיזה קטיגוריה את מוותרת על בושה. יש מלא סוגים, את יודעת את זה נכון״?

״בושה רעילה״. השבתי מיד
״בושה על כל הדברים שלא עשיתי. ׳בושה׳ על כל מה שהבטחתי לעצמי ולא קיימתי.״

״בושה מעניינת״ הוא השיב

״מה כל כך מעניין ב׳בושה רעילה׳? 
שאלתי מצטדקת.

״אין בושה כזאת.
הרגע המצאת רגש מזן חדש ולא רלוונטי בעליל להסכם שלך״.
הוא היה זחוח ומעצבן בטון דיבור שלו.
״אני מוסיף להסכם ״בושה רעילה״
למרות שמה שאת מתארת יושב על ״שפיטה עצמית״ או ״פרפקציוניזם.״ 
הוא דיבר לעצמו למרות שהייתי נוכחת בחדר.

״ נו אז תבטל את כולם״ הפצרתי בשליח המנותק רגשית.

״ לא יכול״ הוא השיב ״אני רק השליח.״

״לא הבנתי. אתה זה שמחזיק את ההסכם שלי ביד.״
אמרתי בבלבול.

״איך אני אגיד לך את זה בצורה שתביני״? אני אוחז בהסכם כי לפני הרבה שנים בחרת בי לייצג אותך.
את בחרת בי, לא הפוך״
הוא הניח את הנוצה שאיתה כתב.

״אוקיי נניח שבחרתי בך. מה זה אומר״?

״זה אומר שכל השנים האלה אף פעם לא ניסית לשנות את הסעיף הזה בהסכם״ הוא ירד מהכסא הגבוה שישב עליו וניגש לעברי.

 

״אתה ממש קטן יחסית לאיך שזכרתי אותך״. אמרתי בלי מחשבה.
״ סליחה , אני לא מאמינה שאמרתי את זה בקול.״

 

הוא חייך ״את זוכרת את השם שלי״?
״מה זה קשור ״? התנצלתי בפעם השלישית.
״האמת שלא, במשך שנים קראתי לך ׳השליח׳ , שוב סליחה״.

״נעים מאד״ הוא הושיט יד חיוורת ״מיסטר דאוט.״

״מר ספק כאילו״? שליח ממש מתחכם.

״לא כאילו. בדיוק. זה פשוט נשמע יותר מגניב באנגלית״.

״ועם שם כזה אתה שומר על ההסכם שלי.״ לרגע הקשבתי למילים שהוצאתי מהפה.
״בעצם מול מי ההסכם הזה. אם אתה רק השליח. מה אני מפספסת״?

הוא צחק במשך דקות ארוכות ועצר ברגע שהבין שהוא היחיד שצוחק.
״את באמת לא יודעת מול מי ההסכם״?

״אז זהו שלא״ אמרתי בנימה צינית.

 

״ההסכם הוא מול עצמך, או ליתר דיוק מול כל מה שנועדת להיות״.
המבט שלי כנראה לא העיד על הרבה הבנה כי הוא המשיך.

 

״ההסכם נפתח בכל שנה לדיון מול החלקים השלמים יותר של הנשמה שלך.
שנים תהיתי על ההתנהלות שלך, אבל כמו שאמרתי אני רק השליח.
את בחרת להעביר את השליטה ל׳ספק חיצוני׳ בזמן שיש בך חלק שיודע שאפשר גם אחרת.


בכל שנה אני שואל את אותן שאלות וככל שאת גדלה התשובות גדלות איתך, הן לא משתנות,הן פשוט מתוחכמות יותר.
אז מה את אומרת״? הוא ניגב את הדמעות שהציפו את עיני לאור התגלית.
״שנשנה את ההסכם הפעם?
יש לי רעיון טוב יותר, שננסח הסכם חדש״?

הרמתי אליו את העיניים ״אני אשמח לנסח הסכם חדש. מה מותר בהסכם החדש״? שאלתי בהתרגשות מוגזמת.

״ מותר הכל. בעצם אני אשמח אם כבר נפתחנו ככה, שנחזיר את הבעלות על ההסכם לבעלים המקוריים״ הוא כחכח בגרונו לתשומת לב
״ הכוונה שנחזיר את ההסכם לשליטה של 51% לפחות אליך. מה את אומרת על זה״?

״ לא יודעת . האמת זה חדש לי שליטה מלאה , אבל שווה לנסות.תכתוב״ אמרתי כאילו לא שמעתי מילה ממה שהוא אמר.
הוא הביט בי מעט מאוכזב והושיט לעברי דף חלק ונקי עם לב קטן בקצה ונוצה לבנה לכתיבה.

 

״תכתבי בעצמך״ הוא אמר.

 

״מה שאני רוצה״? שאלתי שוב.

״לגמרי מה שאת רוצה״. הוא השיב.

״בריאות ושפע ושמחה וכל אלה״? שאלתי

״כל אלה ויותר. תפרגני לעצמך״ הוא ניפנף בכנף לבנה לשלום
״עכשיו אם תסלחי לי אחרי שנים מגיע לי חופש״

אז ישבתי וכתבתי וצחקתי בעיקר על עצמי (זאת הלא ממש שלמה).
בכל משיחת נוצה הרגשתי איך משהו בי מתרכך.
בתוך השקט הזה שנשארתי איתו קול קטן ומתוק הבליח מבעד לדממה.

״ אמא. קומי כבר 7:30״.
את כבר חצי שעה מדברת מתוך שינה על הסכמים. אני ואבא לא רצינו להפריע לך כי זה נשמע חשוב״.

טליה ברק