נאמן למקור

 

לפני כמה שבועות יצא לי לפגוש בחור בן 34 שהכריז על עצמו קבל עם ופייסבוק שהוא

"מנטור למציאת זוגיות", הוא הגיע אלי לפגישת ייעוץ במטרה ללוות אותו בכתיבת הרצאה

חדשה שתביא אותו לדבריו "אל עבר הצלחה ודאית".

אל החדר נכנס בחור גבוה בעל חזות מרשימה ,שיער מסודר למשעי עם עיניים כחולות ורעבות למימוש.

הוא התיישב בנינוחות בספה ולפני שהוא הוציא מילה מהפה הוא כבר ישב עם מחברת פתוחה ועט.

אחרי שהצגתי את עצמי ועשינו תאום ציפיות קצר שאלתי :

"מה זה אומר בעינך 'מנטור למציאת זוגיות"?

"את מבינה" הוא אמר "לי אף פעם לא הייתה בעיה עם בנות, בזמן שכל החברים שלי נאבקו למצוא דייט למסיבת סיום אני סיננתי בנות בטלפון, גם היום אני לא סובל" הוא גיחך. אני יודע לדבר ואני בעיקר מבין את הצורך הבסיסי של כל אישה"

ניסיתי להקשיב בין המילים, על הוויות פניו מלאות הביטחון ושאלתי אותו:

"מה אשתך חושבת על זה"?

למרות שהיה לי ברור שהוא לא נשוי רק מדף הפייסבוק שלו.

"מי אמר לך שאני נשוי"? הוא אמר בטון ילדותי

"אני לא צריך להיות נשוי בשביל להבין נשים, כבר עשיתי שלושה אירועים והתגובות היו מאד מפרגנות."

" למדתי במשך חמישה חודשים סגנונות תקשורת ואימון אישי, עשיתי סדנה של עמידה מול קהל ועכשיו אני מתחיל במקביל אליך קורס בשיווק אינטרנטי"


"מה המערכת יחסים הכי ארוכה שהייתה לך"?

שאלתי בלי להתייחס לניסיון "המקצועי" שזה עתה הוא פרש בפני.

הוא נע בחוסר שקט בספה ולגם מהמים שהיו על השולחן :

"שנה וחודשיים" הוא אמר בהססנות של אדם שהרגע נתפס ב"גניבת דעת".

"לא רציתי שזה יגמר. רויטל (שם בדוי) מבחינתי לקחה את הכתר"

הוא הוציא את הטלפון שלו מהתיק

"תראי איזה נסיכה,אם היא הייתה מסכימה הייתי הופך אותה למלכה שהיא כל כך חלמה להיות"

"שתדעי שההתנסות הזאת עיצבה אותי מאד"

הוא המשיך מתנצל ואני תהיתי על הקלישאות האוטומטיות שאימצנו בשביל להצדיק חוסר שביעות רצון בסיסית.

"אז מה מבדל אותך מאחרים בתחום"? שאלתי מכוונת מטרה

"היכולת שלי לשחק" הוא השיב בלי לחשוב פעמיים

מצאתי את עצמי מתיישרת בכסא בהקשבה, אהבתי את הכנות הנטולת הגנות של הבחור

"תסביר בבקשה" ביקשתי

"למדתי ארבע שנים משחק, היכולת שלי למשחק תוכן עוזרת לי מאד מול קהל, בתיאטרון או בטלוויזיה הקהל הוא סוג של 'קהל שבוי '.

אותה חוקיות פועלת גם על הקהל שמגיע לסדנאות העצמה כאלה או אחרות"

"מה אתה יותר? שחקן או מנטור"?

זרקתי את השאלה בחדר ומזגתי לנו מים בכוס

הוא לגם את הכוס מים בשלוק וסגר את המחברת שלו.

"אף פעם לא חשבתי על זה" הוא נבלע לתוך הכורסא בזמן שהוא חיפש תשובה

"אני חושב שעבורי מנטור הוא מעין שלוחה של משחק אבל אני ממש צריך לחשוב על זה"

הפרצוף שלו היה נפול והאש בעיניים הפכה לגחלים של חלומות מנופצים.

"נניח שהצעתי לך את תפקיד חלומותיך בתור שחקן. תנסה לתאר לי איזה תפקיד זה? איך אתה נראה ומרגיש? " שאלתי .

"טוב זה קל" הגחלים בעיניו נדלקו שוב ואני חייכתי לעצמי על זה שהקסם הזה קורה כל פעם מחדש.

"תפקיד חלומותיי הוא לשחק שחקן ראשי בסדרת קומדיה שאני כתבתי."

"יפה, אתה גם כותב, מה ייחשב בעינך כהצלחה מסחררת בתור שחקן עם כשרון כתיבה"?

הגחלים שניצתו בעיניו בערו באש השמורה לחולמים

"אני חושב שהצלחה מסחררת בעיני זה שהסדרה שלי תימכר לחברה אמריקאית"

אני מסתכלת עליו מדבר על החלום שלו בהשתוקקות ולפני שהוא יעבור לשלב התירוצים שואלת

"איפה אתה מרגיש את זה בגוף"?

"מה הכוונה" הוא נראה נבוך מהמחשבה שאולי זאת שאלה מכשילה

"איזה תחושה עוברת לך בגוף כשאתה מדמיין את הסדרה שלך"?

"נחת" הוא ענה מיד תוך כדי אנחה מתמשכת "כמו ילד"

"אהבתי את ההקבלה בין 'נחת' ל'ילד'"

הצצתי בשעון במחשבה שהזמן חומק מבין אצבעותיי וטרם הגעתי עם הקסם הזה לשורה התחתונה לשמה הוא הגיע אלי.

הם תמיד מגיעים עם סיפור אחד ויוצאים עם הסיפור המקורי בסוף.

המשך בקרוב..........

טליה ברק